חמשת מרכיבי הפסיכודרמה

כיוון שבסיס הפסיכודרמה קשור לעולם התאטרון, המפגש הטיפולי כולל חמישה אלמנטים בסיסיים השאולים מעולם זה: הבמה, המטופל (או הפרוטגוניסט), הבמאי, האגו המסייע, והקהל.

 

א. הבמה – מקום ההתרחשות הפסיכודרמטית. המספקת למטופל מרחב גמיש במידה מקסימלית. המטופל, עם בניית עולמו על הבמה, עשוי בזכות המקום המיוחד, לחוש ברשות הניתנת לו לפרוק את כל המתחים המקשים עליו לפעול מתוך חופש הביטוי. עם התחלת הפעולה על הבמה הופך האירוע להיות הלכה למעשה פרק מחייו של הפרוטגוניסט (פרוטגוניסט) על כל הדמויות שבו ועל כל האביזרים הממשיים (שולחן, כיסאות ועוד) והדמיוניים שלוקחים חלק באותו הפרק.

למרות שמורנו הצהיר לא אחת כי הפסיכודרמה יכולה להתרחש בסביבה טבעית, הוא תמך בשימוש בבמה שעיצב בעצמו.

 

ב. המטופל - הפרוטגוניסט, פרוטו= ראשון, אגון= פועל. הראשון לפעולה או הגיבור הראשי. אחד ממשתתפי הקבוצה שנעשה מרכז פעילות הקבוצה כולה. הוא מוכן ובשל לחקור בעיה נושא או קונפליקט כלשהו, ועל ידי כך הוא עובר מסע על הבמה אליו שותפים גם חברי הקבוצה האחרים, אשר בחרו אותו בצורה ישירה או עקיפה. בזמן האירוע חי הפרוטגוניסט בעולמו שלו, עולם אותו העלה וחשף בעוצמה רבה באמצעות הטכניקות השונות המיועדות לכך. בזמן פעולת הפרוטגוניסט יש לאפשר לו מקסימום ספונטניות, כמה שיותר פעולה ופחות מלל, ומקסימום מעורבות בסיטואציה על ידי כפילים וחילופי תפקיד.

 

ג. הבמאי - מנחה את הפסיכודרמה. הוא בוחר את הגיבור הראשי (פרוטגוניסט) או עוזר לו להיבחר ומעודדו להיחשף, להתגבר על התנגדויותיו ולהיות במרכז הפעילות. הוא קשוב לקלוט כל רמז העולה מהפרוטגוניסט, ולהסב אותו לפעילות דרמתית. הוא מפעיל טכניקות שונות של הפסיכודרמה כדי לעזור לפרוטגוניסט להתחמם, לבחור נושא, להציג את הבעיה, להתנסות בחלופות שונות ולשתף אחרים. הוא אחראי לניווט הפסיכודרמה לקראת קתרסיס ואינטגרציה ולהביאה לידי סיום ונעילה. הבמאי צריך להיות ער לכוחות הפועלים בקבוצה במהלך האירוע, עליו להיות אחראי ושותף ביצירת אווירת קבלה, נינוחות וחמימות, עליו לעודד יוזמה ופתיחות.

מורנו מדגיש שלושה תפקודים שיש לבמאי: מפיק, תרפיסט ואנליסט. כמפיק, אחראי הבמאי לפסיכודרמה אשר תיענה לצרכים של היחיד והקבוצה, עליו לתת דעתו על הקבוצה גם אם הטיפול מתמקד בפרט.

כאנליסט, יכול התרפיסט לפעול כחוקר: לבדוק השערות, לעשות שימוש משאר הדמויות על הבמה להפקת מידע מהפרוטגוניסט, ופעמים אף לנסות אינטרפרטציה כלשהי לשם גירוי הפרוטגוניסט לניווט עצמי וכדי לעוררו לפעילות

כתרפיסט, המטפל הוא סוכן השינוי אותו מבקש האדם שבא לטיפול. יש לו ערך של ריפוי.

תפקיר רביעי שהתפתח מאוחר יותר מנחה קבוצות, העוזר למשתתפים לחקור את היחסים האישיים בתוך הקבוצה, על ידי ארגון מסגרת הקבוצה, בניית הלכידות בקבוצה, עידוד המשתתפים לעשות פסיכודרמות, וסוציומטריה- מדידת היחסים בקבוצה.

 

ד. אגו מסייע – חבר מהקבוצה שעולה לבמה כדי לייצג עבור הפרוטגוניסט את אחת מהדמויות בעולמו.

האגו המסייע עוזר לפרוטגוניסט לחוות את בעיותיו ולחקרן בעזרת מילוי מדויק של הוראות הפרוטגוניסט והבמאי, כאשר לא נדרש ממנו כישרון משחק אלא הקשבה.

האגו המסייע משחק תפקידים של דמויות שהן רלוונטיות לדרמה של הפרוטגוניסט. זו יכולה להיות דמות קרובה כגון בעל, אישה, אח, אמא. או דמויות שאינן כה קרובות כמו חבר, שותף, מעביד, או דמויות רחוקות כגון שוטר, שופט, מורה ועוד. האגו המסייע יכול לייצג דמויות נעדרות או מופשטות כמו אב נעדר, אלוהים, שטן. יש אירועים בהם האני מסייע ממלא תפקיד של חפץ. יש מקרים שהאני המסייע מציג במשחקו אפיונים מופשטים משמעותיים (עבור הפרוטגוניסט) של קבוצה סטריאוטיפית כלשהי כמו: תנועת נוער, הקיבוץ, "הם", או שהוא יכול לסמל משהו כמו סמכות, צדק, תשוקה, מבוכה. לעיתים עוזר מאוד לפרוטגוניסט לייצג בעזרת האגו המסייע צדדים שונים של נפשו או של תפיסת עצמו.

 

ה. הקהל - לקבוצה חלק פעיל בעזרה לפרוטגוניסט, הן בתור האגו המסייע (בכל רגע כל אחד מהקבוצה יכול למצוא את עצמו על הבמה), והן כקהל העוזר לו להבהיר את תדמיתו בחברה (דעת קהל) באמצעות ביקורת ספונטאנית. המשוב מתקבל על ידי תגובות צחוק, קריאות, המהומים, בכי פיהוקים וכיוצא בזה. כמו-כן ישנם מצבים בהם הפרוטגוניסט מתייחס ואף פונה ישירות אל הקהל.

הקהל אם על ידי השתתפות כאגו מסייע או אם על ידי צפייה עובר תהליך טיפולי, גם בשל כך חשוב שלב השרינג - בו משתתפים מתוך הקהל משתפים את הפרוטגוניסט ואת שאר חברי הקבוצה ברגשותיהם ובהזדהותם, הם מעלים חוויות, ניסיונות וקונפליקטים דומים, והפרוטגוניסט נוכח לדעת שאינו שונה ומנוכר ושהוא שותף לשאר בחוויה אנושית דומה לשלו, הוא חש שווה בין שווים.