תיאוריית ההתפתחות בפסיכודרמה, וטכניקות בפסיכודרמה

מורנו מבסס את הטכניקות שבהן אנו משתמשים בפסיכודרמה בהגבלה לתהליך התפתחות שעובר התינוק האנושי כפי שהוא מפרש אותו - החל משלב הלידה ועד לשלב חילוף התפקידים.

 

שלב הלידה טכניקת החימום - מורנו רואה את תהליך הלידה כשלב חימום פיסי של האם והעובר לקראת הלידה. כמו שבמפגש הפסיכודרמטי ישנו חימום בהתחלה העוזר למשתתפים להגיע למקסימום ספונטניות, כך תהליך הלידה עוזר לתינוק להגיע לעולם עם כמות ספונטניות שתעזור לו לעבור את ימי חיוו הראשונים ללא שום ניסיון קודם בעולם. לפי מורנו התינוק האנושי נולד עוד בטרם האורגניזם שלו מוכן ובשל להתמודדות עם כל מורכבויות העולם החיצוני המקיף אותו. התינוק לא נולד לתוך חלל ריק, תמיד ישנה מציאות אליה הוא נכנס, והוא זקוק לעזרה כדי לשרוד ולהתגבר על מורכבות העולם אליו ישתייך מעתה. כיון שהתינוק הוא חסר כל ניסיון בנקודה זו, הוא מתמודד כל רגע ורגע עם סיטואציות חדשות שמעולם לא פגש, זהו שלב שבו באה לידי ביטוי שיא הספונטאניות של חיינו, והתינוק זקוק לה כדי לתפקד, וכדי להמשיך בתהליך של גילוי העולם הוא יעבור דרך השלבים השונים: דרך הכפיל, המראה, האגו המסייע וחילוף התפקידים.

 

שלב וטכניקת ה"כפיל" –בתחילת ההתפתחות התינוק חווה את אימו כהמשך ישיר שלו ללא התחלה וסוף בחלל, אני מורחב (Extension me) , הוא והאם ישות אחת מאוחדת, המתנהלת יחד בעולם, בקירבה גדולה, ובמקצב זהה. האם הטובה דיה, אמורה לספק לתינוק את צרכיו השונים: כאשר הוא רעב – היא תאכיל אותו, כאשר הוא  עייף היא תעזור לו להירדם, ואם ירגיש כאב היא בקולה ובמגעה תנסה להקל על מצוקתו. בשלב זה של התפתחות התינוק, האם "משאילה" את עצמה בשבילו ושמה אותו בעדיפות עליונה. פעמים רבות בשלב זה נוכל לשמוע את האם "מדובבת" את התינוק, ומבטאת את הבכי שלו בצורה מילולית. משפטים כמו "אני רעב" או "אני בוכה כי אני רוצה לישון" הנאמרים על ידי האם בשם התינוק, הם שלב חשוב בו נבנה גרעין האישיות של התינוק דרך חוויה בסיסית זאת בה הוא לומד לעשות התאמה, ולהכיר את קולו הפנימי.

זהו בדיוק תפקיד הכפיל בפסיכודרמה. בעזרת אמפתיה, הזדהות, גמישות וויתור על העצמי של הכפיל, הכפיל מצליח "לקרוא" את מחשבותיו של הפרוטגוניסט, להביע אותן בקול, וכך לומד הפרוטגוניסט על תחושות או צרכים שהוא חווה אך אינו מצליח לזהות בבירור ולקרוא להם בשמם. המשמעות של שלב התפתחותי זה במפגש הפסיכודרמטי מיוצגת על ידי החוויה הזו בה מישהו מצליח להבין את מה שעובר עליי ולהביע את זה בשמי, זו חוויה מאוד חזקה התורמת רבות להתפתחותו של הפרוטגוניסט ולהתמודדות שלו עם הקונפליקטים העולים, תוך כדי חיזוק תחושת התמיכה והביטחון של הפרוטגוניסט והגברת הספונטאניות. השימוש בכפיל נעשה לאורך כל המפגש הפסיכודרמטי, בעיקר בשלב הפעולה של הפרוטגוניסט אך גם בשלב השרינג, בו עושים לו המשתתפים מעין כפיל, בזמן שהם חולקים עמו בתחושות דומות לשלו, שחוו בעבר או במהלך המפגש.

 

שלב וטכניקת ה"מראה" – עם המשך ההתפתחות, מגיע השלב שנגמרת ההתאמה המלאה בין האם לתינוק ואז התינוק חווה אינפורמציה מבחוץ שלא תמיד תואמת לקול הפנימי שלו, אני זר – Stranger me. מצב חדש זה יכול להוות לתינוק חוויה מאוד טראומטית, ותפקיד האם הטובה דיה יהיה לעזור ולתמוך בילד מול התסכול. בשלב זה ישנה התבוננות על התינוק מבחוץ: כאן בעצם מתחיל התינוק ללמוד שיש אני-אתה, למשל כאשר האמא אומרת משפטים כמו "אתה רעב", או כשהילד מתחיל לרצות לעשות דברים לבד, או אפילו לשמור סודות מפני ההורים.

בפסיכודרמה באה לידי ביטוי טכניקה זו, כאשר המנחה מוציא את הפרוטגוניסט מתוך הסיטואציה, ומאפשרת לו להסתכל עליה מבחוץ, מפרספקטיבה אחרת, כאשר הוא עצמו אינו מעורב בה. כאשר המראה נעשית מתוך מקום אמפתי ולא ביקורתי, בשל ההרחקה, יש לפרוטגוניסט את ההזדמנות להתייחס לסיטואציה בדרך אותה הוא לא ניסה בעבר, ואף לנסות דרכי התמודדות חדשות. בשרינג טכניקת המראה באה לידי ביטוי כאשר חברי הקבוצה מספרים סיטואציות דומות עליהן יכול הפרוטגוניסט להסתכל מבחוץ.

 

שלב וטכניקת ב"אגו מסייע" – בשלב זה מתבססת המודעות אצל התינוק שהוא מופרד מהאם, העולם הוא כבר לא הארכה של עצמו אלא יש עוד הרבה אנשים השונים מהעצמי שלי Other me -. זהו שלב ההתפתחות בו נכנס הילד לחברת בני האדם, ולומד בעזרת ההורים על מגוון התפקידים בחברה. הוא עוד לא יכול להסתכל על הדברים מנקודת המבט של האחרים, אבל הוא כבר מודע לקיומם.

במפגש הפסיכודרמטי שלב זה בא לידי ביטוי בסוציודרמה הקבוצתית, שעוזרת להגברת המודעות של המשתתפים באשר לתפקיד החברתי אותו הם ממלאים, והתפקידים החברתיים של האחרים בקבוצה. כמו-כן, בפסיכודרמה לומד המשתתף על האחר דרך האינטראקציה שישנה בין הפרטים בקבוצה במהלך המפגש, ובעזרת השרינג, בו הוא מבין שבמהלך הפסיכודרמה (שהוא עשה או צפה בה) גם חברי הקבוצה האחרים עברו תהליך כלשהו, מעט שונה מהחוויה שלו.

 

שלב וטכניקת "חילוף התפקידים" – במצב שבו התינוק המתפתח קיבל כפיל ומראה טובים, ופיתח עצמי מגובש, הוא פנוי רגשית, כך שלאחר השלב של"אגו מסייע" בו הוא מגלה שיש אחרים, הוא יכול להמשיך ולהתפתח כאשר הוא רוכש את היכולת להתבונן על העולם מנקודת המבט של האחר, וישנה אמפתיה לאחר. זהו השלב בו נוצר אני-אתה, Me & you.

בפסיכודרמה חילוף התפקידים זוהי טכניקה מרכזית הבאה לידי ביטוי כאשר הפרוטגוניסט מחליף תפקיד עם האגו המסייע, ולומד להסתכל על הדברים מנקודת מבט של האחר. גם שאר המשתתפים מתרגלים טכניקה זו כאשר הם עצמם ממלאים את התפקידים השונים של האגו המסייע, או קמים לעשות כפיל.

 

לסיכום התיאוריה ההתפתחותית מתארת את התהליך הבריא שעל התינוק לעבור כדי להפוך בסופו של דבר לאדם בוגר, בעל עצמי מגובש ויכולת אמפתית לאחר. אדם שנתקל בחסך כלשהו באחד השלבים, עלול לפתח כל פעם צורך, תלות או אובססיה לאדם או לאובייקט אחר.

מורנו השאיל את תהליך ההתפתחות הזה, וחיבר אותו למפגש ולטכניקות הפסיכודרמטיות, מתוך ראיה שבה המשתתף בקבוצה זקוק לתנאי דומים כדי לאפשר לו לגדול בתהליך ההתפתחות הפרטי שלו.